בפורים אנו קוראים את סיפור המגילה.

ר' נחמן אומר, שכל הענין של פורים הוא הסיפור.אתה צריך להקשיב לסיפור.ר' נחמן אומר שה' ברא אדם בגלל שהוא אוהב סיפורים.כל ענין בריאת העולם זה סיפור שה' סיפר.ה' מספר לנו סיפורים. ה' ברא לנו את העולם,ה' ברא אנשים,ה' מספר סיפורים ארוכים.

תפילה היא דבר עמוק מאד. אבל ר' נחמן אומר, שתפילה זה לא עומק העומקים של הקירבה לה'.עומק העומקים של הקירבה לה' זה כאשר אתה מספר לה' את הסיפור שלך.
עץ הדעת היא תיאוריות,עץ החיים זה סיפורים.
הבנה מגיעה מהמודע שלנו,סיפורים מגיעים מהדמיון - מהתת מודע.
האמת היא שסיפור מגיע מעבר למודע שלנו. הסיפור זורם מהתת מודע (מהדמיון) אל המודע. אבל הסיפור הוא ממש מעבר.
ר' נחמן אומר, כשאתה חולם אתה תמיד חולם סיפורים, לא תיאוריות. לא עץ הדעת.
כשהדמיון שלך חפשי מדרך מחשבה  של עץ הדעת אתה חולם סיפורים.כשאנשים מספרים אחד לשני את הסיפורים שלהם הם באמת יכולים להיות חבריםץ כך גם עם ה'. את/ה רוצה להיות חבר של ה'? ספר לו את הסיפורים שלך.
בפורים היחסים שלנו עם ה' הם בדרגה של סיפורים.
אפילו כשאני שיכור לגמרי אני מספר לה' את כל מה שעשיתי לא נכון,אני אומר/ת את זה בדרך של סיפור ולא בצורה של בקשת סליחה.
הגמרא קוראת לשיכרות של פורים "בשומי"( חייב אינש לבשומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי).
זה אומר שאני צריך ללמוד להיות מבושם באהבת ה'. להיות מסוגל לספר לו את הסיפורים שלי בלי שום מחסומים.
כשאני שיכור פיזית המחסומים נופלים. אבל אני צריך ללמוד לתרגם את המצב הרוחני הזה לכל השנה.
לדבר עם ה' בלי מחסומים כל השנה. וזה מתחיל כל שנה בפורים.
בצאנז, הרבה היה מכריז כל שנה בפורים: "אפילו אדם שכל שערי שמים סגורים בפניו, אפילו מי שעשה טעות וחושב שהוא לא יכול לעשות תשובה . בפורים שערי שמים פתוחים, וה' איתך כל הדרך."